בחודש האחרון הכנתי 3 תבשילים מעדשים כתומות (אדומות?); חבילה שלמה של עדשים (קילו) חוסלה לה, שזה המון בשביל מי שעד עכשיו היה מבשל עדשים אחת לשנתיים בערך.
התבשיל הראשון שניסיתי היה עדשים בחלב קוקוס, מהספר Cholesterol down (עמ' 275). כן, גם אני שמעתי את השמועות על כולסטרול בחלב קוקוס, ולכן הופתעתי לראות את המתכון הזה דווקא בספר שעוסק בשיטות טבעיות להורדת כולסטרול; לפי התווית על הפחית אין כולסטרול אבל יש שומן רווי- אני עוד צריך לברר את העניין הזה. איך שלא יהיה, המתכון פשוט וטעים, עם טעם מתקתק ומרקם נעים מחלב הקוקוס.
התבשיל השני, מהספר ההודי הצמחוני של Sahni (עמ' 320), הוא לעדשים בתיבול חמוץ-מתוק בנוסח בומביי (Amti). המתיקות באה מסוכר חום (או סוכר גולמי, jaggery,שאין לי), והחמצמצות מתמרינדי; החמיצות היתה חלשה מדי לטעמי, אז הוספתי עוד קצת מיץ לימון. המתכון די פשוט: מבשלים עדשים עם התיבול הבסיסי; בנפרד מטגנים תבלינים; מוסיפים את התבלינים לתבשיל ומבשלים עוד 5 דקות. בסוף מוסיפים גם קצת קוקוס טחון (או טרי מגורר, למי שרוצה להשקיע). תבשיל כייפי.
המתכון השלישי, והמוצלח ביותר מהשלושה לטעמי, גם הוא מהספר של סהני (עמ' 318): עדשים בנגליות עם תבלינים (Bengali masar dal). מבשלים עדשים עם תיבול בסיסי; בנפרד מכינים רוטב פשוט מבצל ועגבניות (השתמשתי בעגבניות מרוסקות מקופסא), מוסיפים לעדשים ומבשלים עוד 10 דקות. בסוף מטגנים תבלינים נוספים ומוסיפים לתבשיל רגע לפני ההגשה.
הבן הגדול שלי, בן 4, היה חסר סבלנות כשהכנתי את התיבול הסופי, והצעתי לו בינתיים לטעום בלי התיבול הזה. ציפיתי לדיאלוג הקבוע:
אלא שהפעם הוא הפתיע ודווקא כן רצה עוד; את הקערה שמילאתי לו הוא חיסל בשניות, וכמובן שלאורז ולעוף (כן, כן) שבאו אח"כ כבר לא היה לו מקום. למחרת, עם התיבול המלא, העדשים שוב היו הדבר הראשון שהוא טרף. אני, בכל אופן, מבין אותו; תבשיל עליז וטעים, עם צבע כתום מדהים מהשילוב של העדשים עם העגבניות.
אז למה בעצם לא הכנתי עדשים עד עכשיו? כל כך קל, וכל כך טעים.
נ.ב.: למה לא פירטתי את המתכון "כמו שצריך"? בגדול, אין לי כוונה לכתוב בבלוג מתכונים שלמים, בטח לא מתכונים מתוך ספרים (זכויות יוצרים וכו'). אני מקווה לתת מספיק מ"רוח המתכון" בשביל שמי שמתעניין יאלתר לבד, יעשה חיפוש ברשת למתכונים דומים, או פשוט יקנה את הספר.
התבשיל הראשון שניסיתי היה עדשים בחלב קוקוס, מהספר Cholesterol down (עמ' 275). כן, גם אני שמעתי את השמועות על כולסטרול בחלב קוקוס, ולכן הופתעתי לראות את המתכון הזה דווקא בספר שעוסק בשיטות טבעיות להורדת כולסטרול; לפי התווית על הפחית אין כולסטרול אבל יש שומן רווי- אני עוד צריך לברר את העניין הזה. איך שלא יהיה, המתכון פשוט וטעים, עם טעם מתקתק ומרקם נעים מחלב הקוקוס.
התבשיל השני, מהספר ההודי הצמחוני של Sahni (עמ' 320), הוא לעדשים בתיבול חמוץ-מתוק בנוסח בומביי (Amti). המתיקות באה מסוכר חום (או סוכר גולמי, jaggery,שאין לי), והחמצמצות מתמרינדי; החמיצות היתה חלשה מדי לטעמי, אז הוספתי עוד קצת מיץ לימון. המתכון די פשוט: מבשלים עדשים עם התיבול הבסיסי; בנפרד מטגנים תבלינים; מוסיפים את התבלינים לתבשיל ומבשלים עוד 5 דקות. בסוף מוסיפים גם קצת קוקוס טחון (או טרי מגורר, למי שרוצה להשקיע). תבשיל כייפי.
המתכון השלישי, והמוצלח ביותר מהשלושה לטעמי, גם הוא מהספר של סהני (עמ' 318): עדשים בנגליות עם תבלינים (Bengali masar dal). מבשלים עדשים עם תיבול בסיסי; בנפרד מכינים רוטב פשוט מבצל ועגבניות (השתמשתי בעגבניות מרוסקות מקופסא), מוסיפים לעדשים ומבשלים עוד 10 דקות. בסוף מטגנים תבלינים נוספים ומוסיפים לתבשיל רגע לפני ההגשה.
הבן הגדול שלי, בן 4, היה חסר סבלנות כשהכנתי את התיבול הסופי, והצעתי לו בינתיים לטעום בלי התיבול הזה. ציפיתי לדיאלוג הקבוע:
- אתה אוהב את זה?
- כן
- אתה רוצה עוד?
- לא
אלא שהפעם הוא הפתיע ודווקא כן רצה עוד; את הקערה שמילאתי לו הוא חיסל בשניות, וכמובן שלאורז ולעוף (כן, כן) שבאו אח"כ כבר לא היה לו מקום. למחרת, עם התיבול המלא, העדשים שוב היו הדבר הראשון שהוא טרף. אני, בכל אופן, מבין אותו; תבשיל עליז וטעים, עם צבע כתום מדהים מהשילוב של העדשים עם העגבניות.
אז למה בעצם לא הכנתי עדשים עד עכשיו? כל כך קל, וכל כך טעים.
נ.ב.: למה לא פירטתי את המתכון "כמו שצריך"? בגדול, אין לי כוונה לכתוב בבלוג מתכונים שלמים, בטח לא מתכונים מתוך ספרים (זכויות יוצרים וכו'). אני מקווה לתת מספיק מ"רוח המתכון" בשביל שמי שמתעניין יאלתר לבד, יעשה חיפוש ברשת למתכונים דומים, או פשוט יקנה את הספר.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה