יום חמישי, 30 באוקטובר 2008

זרעי פשתן

זרעי פשתן (flax seeds) הם משהו שגיליתי רק לאחרונה, ומיום ליום הם הופכים להיות חלק בלתי נפרד מהמטבח שלי. בתור מי שעד לא מזמן חשב שפשתן זה בסה"כ סוג של בד, די מפ]תיע לראות באיזו מהירות אימצתי את הזרעים האלה.
אז למה בעצם הם טובים? מבחינה בריאותית, זרעי פשתן הם too good to be true; הם עשירים מאד באומגה 3, בחלבונים ובסיבים מסיסים, ומייחסים להם יכולת להוריד כולסטרול ולהאט (ואולי אפילו למנוע) סוגים שונים של סרטן. לא רע, אם זה באמת נכון. כמי שלא ממהר להאמין למה שנאמר על סגולות רפואיות של מוצרי מזון, החלטתי לברר אם יש לכל הטענות האלה בסיס מוכח, ולהפתעתי גיליתי שיש: חיפוש קצר ב-Google scholar הוביל אותי לעשרות מאמרים מדעיים שמראים שלצריכת זרעי פשתן אכן יש השפעה חיובית מובהקת; ובניגוד להרבה תוספי מזון טבעיים אחרים, כאן אכן קיים גם עניין רב מצד הקהילה המדעית.
וכאילו שהתועלת הרפואית בזרעי פשתן לא מספיקה, באים השימושים של זרעי פשתן כתחליף לביצים ונותנים עוד סיבה לאהוב אותם. כמו שכתבתי בפוסט על החלה נטולת הביצים, אפשר להשתמש בתערובת של זרעי פשתן טחונים ומים כתחליף לביצים במתכונים למאפים שבד"כ נכללות בהם ביצים לשם קבלת המרקם הנדרש.
יש שני סוגים של זרעי פשתן - בהירים וכהים; אני מעדיף את הבהירים (שבתמונה) מסיבות אסתטיות (אני פשוט אוהב את הצבע שלהם), אבל מעבר לכך לא נראה שיש הבדל.


את זרעי הפשתן צריך לטחון לפני השימוש, כי מערכת העיכול שלנו לא מסוגלת לפרק את הקליפה הקשה שלהם. אני משתמש במטחנת קפה של Braun (למי שמתעניין- דגם KSM 2, שעולה כ-150 ש"ח; אין לי שום מניות של בראון, אני סתם לקוח מרוצה..), שטוחנת את הזרעים לאבקה תוך שניות. אפשר להשיג בחנויות טבע גם זרעים טחונים, אבל חייבים לשמור אותם במקרר מכיוון שהם מתחמצנים תוך זמן קצר, ולכן כדאי למי שמתכוון להשתמש בפשתן על בסיס קבוע להשקיע ולקנות מטחנה.
זרעי פשתן מוסיפים למאפים טעם קלוי עדין, ולכן לא לכל סוג של מאפה הם מתאימים (אבל במסגרת החיפוש ב-google scholar הגעתי למאמר שחקר את השפעת זרעי הפשתן על הטעם והמרקם של לחמניות ושל רוגלך -- למי שחשב שמחקר מדעי זה דבר משעמם...; המסקנות היו לטובת הפשתן, כמובן). אין שום בעיה להוסיף אותם לעוגיות, מאפינס, או לחמים. אפשר גם לערבב אותם בסלט, אם כי יש אנשים שלא אוהבים את המרקם שזה נותן לסלט ("נימוח" לטעמי, "רירי" לדעת אשתי). יש אנשים שאוהבים את זה גם עם יוגורט, אבל בעיני הטעם והמרקם דומיננטיים מדי אז.
אם למישהו יש עוד רעיונות איך אפשר להשתמש בזרעי פשתן, אני אשמח לשמוע.

יום רביעי, 22 באוקטובר 2008

מאפינס שיבולת שועל, עם אלתורים

אחת התגליות הנחמדות שגיליתי לאחרונה היא שמתכון למאפינס הוא בגדר המלצה בלבד, ושלא קורה כלום אם משנים אותו קצת. תגלית נוספת היא שיש שפע מתכוני מאפינס בריאים, שאותם אפשר לגוון ולהתאים למה שיש במטבח באותו רגע.
לפני כחודש חיפשתי מתכון למאפינס שיכילו גם שיבולת שועל וגם זרעי פשתן, ומצאתי את המתכון הזה. לפי התיאור, נראה שמדובר במתכון מאולתר של בשלנית חובבת- מה שמצא חן בעיני מיד. הכנתי את המאפינס האלה באותו יום, עם שני שינויים שנבעו מאילוצי מצאי במקרר: במקום רוויון השתמשתי בחלב; ובמקום קונפיטורה (marmalade) השתמשתי בסתם ריבת משמשים מעפנה. שינוי נוסף, לא ממש מכוון, היה האופן שבו שילבתי את זרעי הפשתן: כשהכנתי את התערובת למאפינס שכחתי את הפשתן, ונזכרתי כשהתערובת כבר היתה בתבנית; הוספתי את הפשתן הטחון מלמעלה, וערבבתי עם סכין עד כמה שיכולתי בלי להוציא את הבצק מתבנית השקעים. בניגוד לציפיות, המאפינס יצאו מעולים, והמתכון נכנס מיד לרשימת המתכונים הקבועים שלי.
אתמול החלטתי להכין שוב את אותו מתכון, והפעם האילתורים היו אחרים: במקום ביצה הוספתי עוד כף זרעי פשתן טחונים מעורבבים ב-3 כפות מים; במקום רוויון השתמשתי בגביע יוגורט ועוד קצת חלב; ובנוסף לריבה, שלא נשאר לי ממנה מספיק, הוספתי ממרח תמרים. יצאו מאפינס דחוסים, אבל עם טעם נהדר; אשתי, שלא מהססת לקטול נסיונות קולינריים שנכשלים, התמוגגה, ואפילו הבן הקטן (בן שנה וחודש) חיסל מאפין ענק בעצמו.
אז בקיצור, הנה המתכון (ל-12 מאפינס גדולים), שאין שום הכרח לקחת אותו כלשונו:
1. מערבבים:
  • 200 גרם קמח מלא
  • 50 גרם קמח לבן
  • 150 גרם שיבולת שועל (קוואקר)
  • 60 גרם זרעי פשתן טחונים
  • 2 כפיות אבקת אפיה
  • 1/2 כפית סודה לשתיה
2. מוסיפים:
  • 50 גרם שמן קנולה
  • ביצה, או כף זרעי פשתן טחונים מעורבבים עם 3 כפות מים
  • 200 מ"ל רוויון/חלב/יוגורט וכד'
  • 80 גרם סוכר
  • 150 גרם ריבה/קונפיטורה/ממרח תמרים וכד'
3. מחלקים לתבנית שקעים ואופים 20 דקות ב-200 מעלות.

יום שני, 20 באוקטובר 2008

תבשיל "יבש" מ-moong dal

הנסיון הראשון שלי עם מונג דאל השאיר אותי לא לגמרי משוכנע; אבל מצד שני, היות וקראתי בכמה מקומות שזו הקטניה הפופולרית ביותר בבישול ההודי, היה לי ברור שאני צריך לנסות מתכון נוסף. היום הכנתי תבשיל לדאל "יבש" (Sookhi dal), כלומר, כזה שמבושל עם כמות המים המינימלית שנחוצה כדי שהקטניות יתרככו (בניגוד לתבשילי דאל אחרים, שהופכים בסוף למעין נזיד נוזלי סמיך).
השתמשתי במתכון מעמ' 315 מהספר של Sahni, וכמו מתכוני הקטניות האחרים שניסיתי מהספר הזה, מדובר במתכון פשוט שקל לראות איך אפשר להשתמש בו כבסיס לאינספור וריאציות:
  1. שוטפים ומשרים 200 גרם מונג דאל במים למשך שעתיים; מסננים
  2. מטגנים בצל ותבלינים (כמון, ג'ינג'ר, כורכום וכד')
  3. מוסיפים את הדאל המסונן, 250 מ"ל מים, וקצת מיץ לימון
  4. מביאים לרתיחה ומבשלים 25 דקות על אש קטנה (מערבבים מדי פעם)
זהו! יוצא תבשיל מאד טעים ובעל מרקם נעים; אפילו הבן הקטן שלי, בן שנה וחודש, אכל בשמחה. מעבר לכך, מיד הרגשתי "בבית" עם אופן ההכנה, וסביר שבפעם הבאה אני כבר ארשה לעצמי לאלתר תיבול קצת שונה. בקיצור, הפעם אין לי ספק שהמונג דאל עבר בהצלחה את מבחן הקבלה למטבח שלי.

יום שישי, 17 באוקטובר 2008

חלה עם קמח מלא וזרעי פשתן, בלי ביצים

למרות שאני אופה לחמים כבר שנים, הנסיון שלי עם אפיית חלות מעולם לא היה מוצלח במיוחד. בעבר ניסיתי כמה מתכונים, שיצאו בד"כ לא רעים בכלל, אבל אף אחד מהם לא גרם לי לרצות לנסות אותו שוב. חלק מהבעיה הוא ההרכב התזונתי של רוב החלות: ביצים, חלב, לעתים גם חמאה, סוכר, וקמח לבן. עם הרכב כזה, צריך מתכון שיהיה באמת משהו מיוחד בשביל לשכנע אותי להכניס אותו לרפרטואר הקבוע שלי.
והנה נתקלתי במתכון שנראה כמו חוצפה אמיתית: מתכון לחלה בלי ביצים, בלי חלב, בלי חמאה; עם 3 כפות סוכר בלבד; ועם 50% קמח מלא. למרות שזה נראה לגמרי לא הגיוני, התגובות בבלוג שבו המתכון פורסם היו חיוביות מאד, והיות שאני אוהב מתכונים שמנסים לעשות דברים מוכרים בצורה אחרת, רצתי מיד לנסות.
כמובן שאם אין במתכון ביצים, צריך משהו אחר שייתן לחלה את המרקם הרך שאופייני כ"כ לחלות. במקרה הזה, התחליף הוא תערובת של זרעי פשתן טחונים ומים; מה שאומר, שמעבר ליתרון שנובע מזה שאין בחלה ביצים, יש גם את כל היתרונות הבריאותיים שבזרעי הפשתן.
אז בקיצור, איך יצא? המרקם רך ואוורירי, כמו שחלה אמורה לצאת; הטעם עדין, לא מתוק מדי כמו רוב החלות שניסיתי להכין; והחלק היחיד שלא אהבתי הוא הקרום, שיצא קצת יבש לטעמי. אבל באופן כללי, מתכון מנצח שאין ספק שאני עוד אחזור להכין.
שינוי אחד שעשיתי ביחס למתכון המקורי הוא להשתמש במכונת לחם (בתוכנית בצק) ללישה ולהתפחה ראשונית; ולהתפיח אח"כ למשך לילה (במקום 4-5 שעות) במקרר. אולי בגלל התנאים האופטימליים במכונת הלחם, שעה אחרי שהעברתי את הבצק למקרר הוא כבר ניסה לברוח מהקערה, ולכן הוצאתי שוב את האוויר ורק אז הכנסתי למקרר ללילה.
אז בקיצור, הנה המתכון (והמתכון המקורי כאן):
  • 4 כפות זרעי פשתן
  • 6 כפות + 1/2 כוס מים
  • 3 כפות שמן
  • 3 כפות סוכר
  • 1 כפית מלח
  • 1/2 1 כוסות קמח לבן
  • 1/2 1 כוסות קמח מלא
  • 1/4 2 כפיות שמרים יבשים
  1. טוחנים את זרעי הפשתן במטחנת קפה ומערבבים היטב עם 6 כפות מים
  2. מוסיפים את כל המרכיבים למכונת לחם, בסדר שלמעלה
  3. מפעילים מכונה בתוכנית בצק (ללא אפיה)
  4. מוציאים ולשים מעט; מעבירים לקערה גדולה (!) משומנת, מכסים ושמים במקרר
  5. אחרי כשעה בודקים את הבצק, ואם צריך מוציאים שוב אוויר ומחזירים למקרר ל-4-5 שעות או ללילה
  6. מחלקים את הבצק ל-3 כדורים ומניחים ל-15 דקות
  7. לשים כל כדור ויוצרים חבל באורך כ-30 ס"מ; קולעים צמה ומניחים על נייר אפיה (אפשר לפזר קמח תירס על הנייר לפני כן)
  8. מורחים בשמן זית, מכסים, ומתפיחים לשעה
  9. מורחים שוב בשמן זית, מפזרים שומשום, ואופים 30 דקות בתנור שחומם מראש ל-190 מעלות
והנה מה שיוצא בסוף:




יום רביעי, 15 באוקטובר 2008

גומי מטוגן בציפוי פולנטה מתובלת

נכון שעד היום לא פגשתי מתכון לטופו שבאמת אהבתי, אבל זה לא אומר שצריך להרים ידיים ולהפסיק לנסות. היום ניסיתי מתכון לטופו מטוגן, מהספר הטבעוני Veganomicon (עמ' 125).
המתכון מאד פשוט: חותכים קוביית טופו ל-16 משולשים; מכינים בלילה מחלב סויה וקורנפלור, ותערובת לציפוי מקמח תירס (פולנטה) עם מלח ותבלינים. טובלים כל משולש בבלילה ואז בציפוי, ומטגנים בשמן. אפילו בתור מי שממש שונא לטגן אני חייב להגיד שזה היה קליל ומהיר.
והתוצאה? מרקם של גומי, עם ציפוי טעים. אולי האכזבה העיקרית שלי נבעה מכך שחשבתי שייצא משהו שאפשר לשלב בארוחה מבושלת, ובמקום זה יצא משהו שמזכיר חטיף או נשנוש. אם היה לי איזה רוטב פיקנטי לטבול בו את המשולשים, זה דווקא היה יכול להיות נחמד. אבל בארוחה זה לא השתלב: אכלתי שניים לפני, ועוד אחד לקינוח.
בסה"כ זה לא רע; זה רק לא ממש אוכל.

יום שני, 13 באוקטובר 2008

באסה, עד שמצאתי מתכון טוב לחזה הודו

להפוך להיות צמחוני זה מתסכל לא רק בגלל שלפעמים בכ"ז עדיין בא לך לאכול בשר, אלא גם בגלל שהשינוי בתזונה דורש ממך להפרד מחלק מהמתכונים שאספת בעמל רב במשך השנים. למשל, פתאום נזכרתי במתכון המעולה לחזה הודו שגיליתי לא מזמן. לא יכול להיות פשוט מזה: משרים חזה הודו שלם בתחמיץ למשך לילה, ואופים. למרבה הפלא, זה גם יוצא מאד טעים. ואם כבר אוכלים בשר, זו גם אחת האופציות היותר בריאות שיש. בקיצור, הגביע הקדוש של אוכלי הבשר.
אז עכשיו, יותר משיחסר לי הבשר עצמו, תתסכל אותי המחשבה שעד שכבר מצאתי את המתכון הזה, אני אצטרך להפרד ממנו.
זה כמו שסבתא שלי (ז"ל) היתה אומרת "כסף נתתי!", וממשיכה לאכול, בפרצוף סובל, את הגבינה הבולגרית המלוחה-מדי ובכלל-לא-טעימה שהיא קנתה; זה לא שהיא נהנתה לאכול את זה, אבל אם היא שילמה על זה, אז מה, היא תזרוק?
ומצד שני, המשפחה שלי בשלב זה ממשיכה לאכול בשר. אז לפחות שהם ייהנו מהמתכון.

יום ראשון, 12 באוקטובר 2008

פילאף דוחן ומש

שם המתכון נשמע כמו קריקטורה על תבשילים שמוצאים בספרי בישול טבעוניים, משהו שרק צריך להוסיף לו קצת דשא קצוץ מלמעלה וללכת ללעוס באחו. אבל בפועל מדובר בתבשיל קל להכנה וטעים שמזכיר קצת את המג'דרה ה"רגילה".
אז למי שלא מכיר: דוחן (millet) זהו דגן נחמד, שבצורתו הלא מבושלת נראה כמו גרגרים קטנטנים בגודל מילימטר ובצבע זהבהב יפה:


ההשוואה המתבקשת היא לאורז: מבשלים את הדוחן בערך באותה צורה, אבל תשכחו מ"אחד אחד"- דוחן מבושל הוא רך ודייסתי, כמו ריזוטו (אבל עם גרגרים קטנים בהרבה). מבחינה תזונתית, בדוחן יש הרבה יותר חלבונים מאשר באורז, מה שהופך אותו ליקירם של הצמחונים. אפשר להשיג אותו בכל חנות טבע.
מש, לעומת זאת, זו קטניה קטנה בצבע ירוק:


היא פופולרית מאד באסיה, ובארץ רוב האנשים מכירים אותה רק מהנבטים הסיניים, שהם מש מונבט. בבישול הודי משתמשים גם במש שלם (sabat moong) וגם במש מקולף וחצוי (moong dal). אחד היתרונות הגדולים של המש הוא שהוא מתבשל מהר (כחצי שעה, אחרי השריה), ושומר על הצורה גם כשהוא רך. את המש אפשר להשיג לא רק בחנויות טבע, אלא גם בשווקים, בכל חנות שמוכרת קטניות במשקל.
המתכון שהכנתי הוא, שוב, מהספר הצמחוני של Sahni (עמ' 272). הרעיון הכללי יכול לשמש בסיס לאינסוף וריאציות: משרים מש ללילה, מסננים ומיבשים; מטגנים דוחן כמה דקות, ומוציאים; מטגנים בצל, שום, ותבלינים; מוסיפים את המש והדוחן, מוסיפים מים ומיץ לימון, ומבשלים חצי שעה. יוצא תבשיל רך וכייפי, עם גוון ירקרק נחמד, שבא גם מהמש וגם מכוסברה קצוצה שמוסיפים בסוף הבישול.
הבן הגדול שלי (4) מאד אהב את התבשיל ביום הראשון; למחרת הוא אכל קצת והכריז שמספיק לו- אבל אז הוא התחיל לדוג ולאכול את המש, והסביר לנו ש"את אלה אני אוהב". אני באופן אישי מאד אהבתי גם את אלה וגם את אלה.